פסק החוץ ייאכף בישראל -לא הוכח חוסר סמכות ביהמ"ש הזר וניתן לתובעת לטעון בפניו

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 5276/06 מיום 1.11.2007 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד ובו התקבלה בקשתו של המשיב 1 להכריז על פסק דין, שניתן על ידי בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה (United States District Court for the Central District of California Western Division) (להלן: בית המשפט הפדרלי בקליפורניה) ביום 2.10.2001 ואשר במסגרתו אושר פסק בוררות שניתן כנגד המערערת והמשיבים 4-2 וחייב אותם לשלם למשיב 1 סכום בסך 10,914,731.19$, כפסק חוץ הניתן לאכיפה בישראל.

העובדות הצריכות לעניין

1.        המשיב 1 שהינו תושב ואזרח ארצות הברית, משמש גם כמנהלה של חברת JASO אשר נמצאת בבעלותו. המערערת והמשיב 2 היו נשואים זו לזה והתגוררו בארצות הברית. בשנת 1997 החלו השנים בהליכי גירושין, הם נפרדו בשנת 1998 ובינואר 2001 ניתן גט בעניינם. בשנת 1992 עלתה המערערת לישראל והתיישבה בה דרך קבע. המשיב 2 הגיע לישראל בינואר 2001 לצורך חגיגות בר המצווה של בנו, או אז הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ בגין חוב מזונות. המשיבה 3 הינה חברה בבעלותם של המערערת והמשיב 2 הנמצאת בהליכי פירוק על פי צו שהוצא על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 20.5.2001 (ראו: הודעה מטעם מפרק המשיבה 3 מיום 8.11.2009). על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, גם המשיבה 4 הינה חברה הנמצאת בבעלותם של המערערת והמשיב 2.

2.        בין המשיב 1 למשיבות 4-3, חברות שבבעלות המערערת והמשיב 2, כאמור, נחתם הסכם לניהול השקעותיה של חברת JASO. לימים, גילה המשיב 1 כי המערערת והמשיבים 4-2 עושים שימוש בכספי חברת JASO לטובתם האישית וגורמים לו לנזקים כבדים. לפיכך, פנה המשיב 1 בשנת 1996 לבית המשפט של מדינת קליפורניה במחוז לוס אנג'לס (Superior Court for the County of Los Angles) והגיש בשם חברת JASO, תביעה נגד המערערת והמשיבים 4-2. המערערת והמשיבים 4-2 הגישו בתגובה בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט הפדרלי בקליפורניה באמצעות עורך הדין סונסיני. בקשתם התקבלה ולבית המשפט הפדרלי בקליפורניה הוענקה הסמכות הבלעדית לדון בתביעה ובנושאים הקשורים לה, לרבות הליכי בוררות.

3.        זהו המקום לציין כי בית המשפט הפדרלי בקליפורניה הורה על העברת הסכסוך לבוררות ובהמשך אף הכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בדבר הפורום אשר בפניו יש לקיים את הליך הבוררות ומיקומו. בית המשפט הפדרלי בקליפורניה קבע כי הליך הבוררות יתקיים בלוס אנג'לס בפני בורר החבר בארגון ה- JAMS (ולא בפני ארגון ה-AAA (American Arbitration and Mediation) כבקשת המערערת והמשיבים 4-2). ישיבת הבוררות נקבעה ליום 1.6.2000 ובהמשך נדחתה ליום 6.6.2000. הודעה על מועד הישיבה וכן הזמנה למועד החדש נשלחו לצדדים ביום 2.5.2000 באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה למשיב 1 ולבא כוחם של המערערת והמשיבים 4-2, עורך הדין לויט, הרשום בניו יורק (שייצג את המערערת והמשיבים 4-2 בניסיון לקיים הליך בוררות בפני ארגון ה-AAA), אשר אישר בחתימתו את קבלת המסמכים הנזכרים. באותה הזמנה ציין הבורר כי במידה ומי מהצדדים לא יתייצב לישיבה, תהיה בידיו סמכות לנהל את הדיון בהעדרו ואף ליתן פסק בוררות במעמד צד אחד.

4.        לישיבת הבוררות לא התייצבו המערערת והמשיבים 4-2. פסק הבוררות ניתן ביום 25.7.2000 ובמסגרתו קיבל הבורר את טענות המשיב 1 ובין היתר, נקבע כי המערערת והמשיבים 4-2 הפרו את חובת הנאמנות שלהם כלפי המשיב 1, המירו כספים שלא כדין והונו אותו. הבורר הורה למערערת ולמשיבים 4-2 לשלם למשיב 1 סכום בסך 9,922,482.90$, סכום הגבוה פי שלוש מהסכום שנתבע על ידי המשיב 1 (בהתאם להוראה הקבועה ב-Racketeer Influenced and Corrupt Organizations Act (RICO), 18 U.S.C., §1962(c)). לפסק הבוררות צורף אישור לפיו העתקים מפסק הבוררות נשלחו לבאי כוח הצדדים (בעניין זה אף צורף תצהיר של עובדת בארגון ה-JAMS לפיו היא מסרה העתק מפסק הבוררות לבאי כוח הצדדים ביום 25.7.2000).

5.        בחלוף שלושה חודשים מיום מתן פסק הבוררות בהתאם לקבוע ב- Federal Arbitration Act (FAA), 9 U.S.C., §12 , ומשלא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות, הגיש המשיב 1 בקשה לאישור פסק הבוררות לבית המשפט הפדרלי בקליפורניה. העתק הבקשה נשלח הן לעורך הדין לויט והן לעורך הדין סונסיני, באי כוח המערערת והמשיבים 4-2. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט הפדרלי בקליפורניה ביום 7.9.2001 וביום 2.10.2001 ניתן פסק דין פורמאלי לפיו על המערערת והמשיבים 4-2 לשלם למשיב 1 את הסכום שנפסק נגדם בפסק הבוררות בתוספת ריבית מיום מתן פסק הבוררות, בסכום כולל בסך 10,914,731.19$ (פסק דינו של בית המשפט הפדרלי בקליפורניה יקרא להלן: פסק החוץ או פסק הדין). פסק הדין נשלח לבאי כוח המערערת והמשיבים 4-2 באמצעות הדואר, ביום 17.9.2001.

6.        המערערת והמשיבים 4-2 לא קיימו אחר הוראות פסק הדין. משנוכח המשיב 1 לדעת כי המערערת והמשיב 2 מתגוררים בישראל וכי בבעלותם נכסים בישראל, הוא הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים לאכיפת פסק החוץ בישראל.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7.        בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. בפסק דינו המנומק והמפורט קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב 1 הצליח לעמוד בנטל ולהוכיח את התקיימותם של התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח - 1958 (להלן: חוק אכיפת פסקי חוץ). יוער כי המערערת לא כפרה בהתקיימותם של התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, אולם העלתה טענות הגנה, לפיהן לטענתה, אין להורות על אכיפת פסק החוץ. המשיב 2 לעומת זאת, כפר בהתקיימותם של התנאים המנויים בהוראת סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ.

8.        בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המשיב 2 וקבע כי התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ מתקיימים במקרה דנן. נקבע, כי בין הצדדים ועל פי חוות דעת המומחים מטעמם אין מחלוקת כי בהתאם לדין הנוהג במדינת קליפורניה בית המשפט היה מוסמך לדון בתובענה וליתן את פסק הדין. עוד נמצא כי נימוק נוסף לסמכותו של בית המשפט הפדרלי בקליפורניה נעוץ בעובדה שהמערערת והמשיבים 4-2 היו אלו שביקשו להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט הפדרלי בקליפורניה ומשבקשתם התקבלה קנה בית המשפט הפדרלי בקליפורניה סמכות מלאה ובלעדית בכל הנושאים הקשורים לתביעה, לרבות הליך הבוררות.

9.        בית המשפט המחוזי המשיך וקבע, כי גם התנאי לפיו "הפסק אינו ניתן עוד לערעור" בהתאם לקבוע בסעיף 3(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, מתקיים בענייננו שכן מדובר בפסק דין חלוט. המערערת והמשיבים 4-2 לא הגישו ערעור על פסק הדין וממילא חלף המועד להגשת הערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה זכות הערעור של המערערת והמשיבים 4-2 נפגעה מאחר ופסק הדין הפורמאלי לא הומצא להם. נקבע, כי גם לגישת המומחה מטעם המשיב 2 המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין או להגשת ערעור נמנה מהמועד בו קיבלו המערערת והמשיבים 4-2 הודעה על פסק הדין ובעניין זה אין חולק, כי המשיב 2 ידע על פסק הדין לכל המאוחר בחודש אוקטובר 2002 ואף על פי כן הוא לא טרח להגיש ערעור. בהקשר זה, הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי מעדותה של המערערת עולה כי בשלהי שנת 2002 היא ידעה על פסק הדין שניתן נגדה אולם סברה "שאם יש פסק דין אין מה לעשות". מעבר לכך, נקבע כי בהתאם להלכה, קיומה של אפשרות לשנות או לבטל פסק דין, אינה פוגמת בסופיותו לצורך אכיפתו, שכן התנאי הקבוע בסעיף 3(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ פורש באופן מצמצם שמשמעו אפשרות ערעור במובן הטכני, להבדיל מהליך אחר.

10.      עוד נקבע, כי גם התנאי הקבוע ברישא לסעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ לפיו "החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל" מתקיים בענייננו, שכן דיני ההוצאה לפועל מספקים כלים למימוש פסק החוץ, הקובע כאמור חיוב כספי. עוד נמצא, כי במקרה דנן מתקיים גם התנאי הקבוע בסיפא של סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ ולפיו אין תוכנו של פסק החוץ נוגד את תקנת הציבור, וזאת בניגוד לטענתו של  המשיב 2 לפיה פסק הדין סותר את תקנת הציבור מאחר ומסירת כתבי בי-הדין, לרבות פסק הדין, הומצאו לעורך הדין לויט אשר לא היה רשאי לייצג את המערערת והמשיבים 4-2 בקליפורניה (מאחר והוא עורך דין בניו-יורק). כן נטען על ידי המשיב 2, כי ההודעה על כניסתו לתוקף של פסק הדין נשלחה לעורך הדין לויט "בדואר רגיל, מבלי להוכיח את אישורו". בית המשפט המחוזי דחה כאמור טענות אלה וקבע כי הן אינן נוגעות לתוכן פסק הדין ומקומן במסגרת טענות הגנה מפני אכיפת פסק החוץ. מבלי לגרוע מן האמור, הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע, כי המקרים בהם תוכר פגיעה בתקנת הציבור הינם נדירים וכאשר נפגעים אינטרס כבד משקל או ערכי יסוד, שלא כמו במקרה דנן.

11.      לבסוף, נקבע כי התנאי הקבוע בסעיף 3(4) לחוק אכיפת פסקי חוץ, הדורש כי פסק הדין יהיה בר ביצוע במדינה בה הוא ניתן, מתקיים. נקבע, כי בהתאם לדין החל בארצות הברית, פסק בוררות ניתן לאכיפה לאחר אישורו על ידי בית המשפט המוסמך. במקרה דנן אין מחלוקת כאמור שבית המשפט הפדרלי בקליפורניה היה מוסמך לאשר את פסק הבורר.

12.      אשר על כן, קבע כאמור בית המשפט המחוזי כי המשיב 1 הצליח להוכיח את התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ ומשכך פנה בית המשפט המחוזי לבחון את טענות ההגנה שהעלו המערערת והמשיבים 4-2.

13.      המערערת והמשיבים 4-2 טענו כי במקרה דנן עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 6(א)(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ משלא ניתנה להם אפשרות סבירה לטעון טענותיהם ולהביא ראיות לפני מתן פסק החוץ. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה של המשיב 2 לפיה כתב התביעה לא הומצא לו שכן מעדות המשיב 1 עלה כי כתב התביעה הומצא למערערת ולמשיב 2 ששהו בישראל, באמצעות עורך דין ישראלי. מעבר לכך, נקבע כי המערערת והמשיבים 4-2 ידעו על כתב התביעה שהוגש נגדם שכן הם היו אלו שהגישו את הבקשה להעברת התובענה לבית המשפט הפדרלי בקליפורניה. נקבע, כי ידיעה זו יש לייחס לכלל ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין המשיב 1 לבין המערערת והמשיבים 4-2, לרבות הליך הבוררות. בית המשפט המחוזי אף הוסיף כי המערערת אישרה בעדותה כי משרדו של עורך הדין סונסיני ייצג אותה ואת המשיבים 4-2 בהליכים הנוגעים לסוגיית הסמכות של בית המשפט בקליפורניה לדון בסכסוך בין הצדדים וכן בבקשה לעיכוב הליכים לצורך העברת התביעה לבוררות.

14.      בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת לפיה היא לא קיבלה זימון להליך הבוררות בקליפורניה ולא ידעה על ההליכים המתנהלים נגדה משלב זה ואילך. נקבע, כי הבוררות לפני ארגון ה-JAMS נעשתה לאחר שבית המשפט הפדרלי בקליפורניה הוציא צו שיפוטי, וזאת לאחר שהמערערת והמשיבים 4-2 בעצמם הגישו בקשה להעברת התביעה להליך בוררות. בנוסף, בית המשפט המחוזי הפנה למכתבו של עורך הדין לויט מיום 31.6.2006 שנשלח למערערת, בו צויין כי היא והמשיבים 4-2 מסרבים לקחת חלק בהליך הבוררות בין היתר, מאחר והם לא יכולים או רוצים לממן את עלות ההגנה בהליך זה. עוד צויין במכתב, כי המערערת והמשיבים 4-2 אף ניסו לפעול לביטול הליך הבוררות בפני ארגון ה-JAMS בשל הטענה כי ישנו הליך בוררות אחר, תלוי ועומד בפני ארגון ה-AAA, אלא שהדבר לא צלח בידם.